אני חייב לחלוק עם דעתו של איתי, מבלי להתיחס למקרה הספציפי של מנרב שאני לא מכיר את פרטיו. קניית דירה היא העסקה הגדולה ביותר של אדם/זוג בחייו, ולרוב אף נעשית בסיכון כל ההון האישי ובמינוף הכנסה עתידית (משכנתא). מדובר בעסקה משפטית מורכבת שלאדם הרגיל אין את הכלים להתמודד איתה, ולדעתי לא יעלה על הדעת להיכנס לעסקה כזו ללא ליווי משפטי. נכון ש-99% מהעסקאות נגמרות ללא בעיות, אולם מה עוזרת הסטטיסטיקה הזו לזוג שנפל ב 1% האחרים ונגרם לו נזק כספי עצום (שלא לדבר על עוגמת נפש).
בהנחה שהעורך דין מטעם הקונה הוא מקצועי ויודע להבחין בין עיקר וטפל (כלומר, לוותר על שינויים לא מהותיים שהצד המוכר לא הסכים לקבל), סירוב של הצד המוכר להתגמש הוא סיבה מצויינת לבטל את העסקה: או שבאמת יש בעיה מהותית שתתגלה בעתיד, ואז טוב לסגת מעסקה כזו, או שהמוכר חושב שהוא בעמדת כוח מופרז ומרשה לעצמו הכל, ועם אדם/חברה כזו לא הייתי רוצה לעשות עסקים. אם כך הם נוהגים לפני החתימה, איך הם יתנהגו כשנבקש לתקן ליקויים בדירה, או בכל פניה אחרת?
לגבי מנרב, השטח כבר מגודר ונראה שהם על סף תחילת בניה, כך שהטענות שהעלה העורך דין של המתעניין נראות מפתיעות והייתי מציע לבדוק אותן שוב. בכל מקרה הייתי מצפה מהצד המוכר שיסכים לסעיף שיגן על הקונה במקרה של איחור משמעותי (למשל, 12 חודש). בנוסף, לפי הבנתי אם ניתנת ערבות בנקאית, הבנק עצמו מפקח על התקדמות הבניה ומשחרר את הכספים בהתאם, וזהו תחליף סביר לפריסת תשלומים על פי התקדמות.